ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
20976-07
19/01/2012
|
בפני השופט:
זהבה אגי
|
| - נגד - |
התובע:
יוסי מימון
|
הנתבע:
1. או.אר.אס. משאבי אנוש בע"מ
2. הראל חברה לביטוח בע"מ
3. בית גנזים - שירותי גניזה מרכזיים (1995) בע"מ
4. כלל חברה לביטוח בע"מ
5. קטלית בע"מ
6. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
|
| פסק-דין |
1.
רקע כללי:
התובע,יליד 30.06.75 נפגע בתאונת עבודה ביום 1.9.02 בעת שסכין בה השתמש לצורך חיתוך סלט ירקות החליקה מידו ופגעה באגודל ידו השמאלית.
כתב התביעה המקורי הוגש כנגד הנתבעות 4-1 בגין תאונה מיום 19.06.02 (להלן: "התאונה הראשונה") וכנגד הנתבעות 6-5 בגין התאונה מיום 1.9.02.
ביום 31.05.09 ניתן פסק דין חלקי בהסדר פשרה בין התובע לבין הנתבעות 4-1 ביחס לתאונה הראשונה.
אשר על כן, פסק דין זה יעסוק במחלוקת שבין התובע לנתבעות 5-6 בהתייחס לתאונה מיום 1.9.02 [להלן - "התאונה"].
הנתבעת 5, "קטלית בע"מ" (להלן - "הנתבעת"), הייתה מעסיקת התובע בעת התאונה. הנתבעת הינה חברה פרטית אשר עסקה בזמנים הרלוונטיים לתביעה באספקת שירותי קייטרינג לאירועים.
הנתבעת 6 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את אחריות הנתבעת כלפי עובדיה.ב
המחלוקת שבין הצדדים היא לעניין החבות ולעניין גובה הנזק, כאשר כל אחת מהפלוגתאות טומנת בחובה מספר פלוגתאות משנה: מהן נסיבות התאונה, חבות הנתבעת בגין התאונה, האם ראוי בנסיבות העניין להטיל על התובע רשלנות תורמת ובאיזה שיעור, מהו שיעור הנכות התפקודית שנגרמה לתובע, נזקי התובע.נ
מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע ומטעם הנתבעות הוגש תצהירו של מר אודי שחר, הבעלים של הנתבעת. בנוסף הגישה הנתבעת תצהירו של מר רונן שוורץ [להלן - "רונן"], אך בהמשך ביקשה למשוך תצהירו מתיק בית המשפט.
2.
נסיבות אירוע התאונה:
התובע החל את עבודתו אצל הנתבעת כעוזר טבח לקראת סוף חודש אוגוסט 2002, כ-10 ימים לפני שארעה התאונה. תפקידו היה קילוף וחיתוך ירקות ופירות.
לטענת התובע, ביום התאונה הוא החל את עבודתו בבוקר, בין השעות 07:00- 07:30, כאשר התאונה ארעה ב-15:00 אחר הצהריים.
גרסת התובע, העולה מתצהירו הינה, כי ביום התאונה שרר בעבודה, כבכל יום, לחץ גדול בכדי להספיק ולעמוד בלוח הזמנים. הטבח הראשי, רונן, האיץ בעובדים ובכללם בתובע, שיעבדו יותר מהר.
על שיטת העבודה שהנהיגה הנתבעת הצהיר התובע: "שיטת העבודה המקובלת אצל קטלית הייתה כי עובדי המטבח עובדים עם הסכין שנמצאה פנויה ואינה בשימוש של שאר העובדים. אותה מערכת סכינים שימשה בעת ובעונה אחת את כל עובדי המטבח. לכן, לקחתי סכין גדולה (כ-30 ס"מ לפחות עם הידית) ומשוננת, היחידה אשר הייתה פנויה באותו זמן - לצורך חיתוך סלט ירקות לרבות לימון. סכין זו אינה חדה במיוחד ואינה מתאימה לחיתוך ירקות שכן לצורך חיתוכן יש להפעיל לחץ רב על הירק או הפרי. לאחר שחתכתי את מרבית הירקות שהיה עלי לחתוך, ותוך כדי שרונן מאיץ בכולם לסיים כמה שיותר מהר עקב אספקה חדשה שאמורה להגיע ויש לפרוק אותה ובניסיון לחתוך לימון על משטח העבודה שהיה מטבעו רטוב, חלק ושמוני, תוך כדי הפעלת לחץ על הלימון עם הסכין, הוסטה והחליקה הסכין הגדולה שאחזתי בידי הימנית לעבר אגודל יד שמאל וכתוצאה נחתכתי בגיד יד שמאל" (סעיף 31 לתצהיר התובע).
התובע הצהיר כי גם קרש החיתוך שעבד עליו לא התאים: מדובר בקרש חיתוך העשוי מחומר פלסטי, שהונח על משטח העבודה שהיה עשוי מנירוסטה, ואשר מטבע הדברים היה רטוב ושמנוני. כל הפעלת כח בעת החתוך גרמה לתזוזת קרש החיתוך על גבי המשטח.
על האוירה ששררה במקום העיד התובע: "..לא הייתה סכין נוספת. היה לחץ היסטרי הגיעה משאית של אספקה, רונן נכנס תוך 10 ד' להאיץ בנו שהגיעה אספקה ואין זמן (עמוד 11 שורות 2-1 לפרוטוקול)".
ובהמשך, חזר על הדברים:
"עבדנו בלחץ של זמן, מטבח זה מקום דינאמי זה נראה כמו בלגן היסטרי, אתה עובד בלחצים ואין לך יותר מדי שיקול מחשבה, אבל הסכין זה מה שאמרו לי לחתוך, שזה מה שיש ועם זה תחתוך" (עמוד 14 שורות 32-30).
לגרסת התובע, הוא הפנה את תשומת לב האחראי עליו לכך שהסכין לא מתאימה לחיתוך הלימון, אך נאמר לו להמשיך לעבוד ולהסתפק באותה הסכין: "אמרתי שהיא לא מתאימה לחתוך לימון ואמרו לי תחתוך עם מה שיש" (עמוד 10 שורה 22), ובהמשך: "היה שם משהו שהוא אחראי מעלי, חוץ מרונן שאמר לי תחתוך עם מה שיש אני חשבתי שאי אפשר והוא אמר שאפשר. בגלל שזה פחות נוח לחתוך לימונים עם סכין מסור. זה פחות נח לדעתי" (עמוד 10 שורות 29-27).